כיצד החלמתי מפריצת דיסק/ ד"ר ניר ברוש

(מאמר זה התפרסם במקור בYNET בתאריך 17.12.14, זו גרסא מורחבת שלו)

10 חודשים ארוכים של כאב וסבל יומיומי עברו עד שהחלטתי שהתקופה הארוכה של סימפטומים שחוויתי חייבת להסתיים. באותה נקודה בזמן כבר עברתי שתי סדרות של טיפולי פיזיותרפיה, טיפולי כירופרקטיקה ואוסטאופתיה, זריקות סטרואידים לגב ולקחתי משככי כאבים לרוב. כדי להתמודד עם הכאבים הלכתי רוב הזמן עם חגורת גב (שהייתה חברתי הטובה ביותר באותם ימים), רכשתי מכשיר TENS שמעביר גרייה חשמלית בעזרת אלקטרודות לשיכוך כאבים והחלפתי כיסא לכיסא עם מנח ישיבה ארגונומי. אורתופד אבחן סימנים של פריצת דיסק עם מעורבות רגל שמאל, ו- MRI הדגים פריצת דיסק ימנית בעמוד השדרה. 

הכאב היה יומיומי ומגביל עד שפעולה פשוטה ויומיומית כמו ירידה ועלייה במדרגות נדמתה כמשימה בלתי אפשרית; נשיאת סל קניות קטן גרמה לכאב מידי וספורט לא בא בחשבון. נקודת השפל הייתה כאשר מתוך התקף כאבים עז ניסיתי לאחר מספר ימים של שכיבה במיטה לצאת קצת לסיבוב מחוץ לבית. ירדתי במדרגות ולאחר מספר צעדים בחוץ לא הצלחתי יותר לזוז מרוב כאבים. ניסיתי לחזור לביתי אבל העלייה במדרגות הייתה כה מכאיבה, עד שלקח לי 10 דקות שלמות לעלות קומה אחת ולהישכב במאמץ רב בחזרה במיטה. אבל הבעיה לא הייתה רק הכאב; אליו התלוו תחושות קשות של מגבלה, כיוון שפעולות יומיומיות כה רבות הפכו לאתגר של ממש- מצב מוכר למי ש'זכה' לחוויה של כאב גב כרוני או פריצת דיסק.   

פתרון לא צפוי מכיוון מפתיע

לאחר 10 חודשים כשתקפו כאבים זהים לתחילת הסאגה, הבנתי שהטיפול תקוע. כמו רבים שמגיעים למבוי סתום בטיפול בכאבי גב התחלתי לשקול בחיוב ניתוח גב, ודווקא אז הגיע הפתרון לו ייחלתי מכיוון לא צפוי.

בחיפוש באינטרנט אשתי היקרה מצאה עדות של אישה שהחלימה מכאבי גב כרוניים על ידי קריאת ספר שכתב רופא אמריקאי- ד"ר ג'ון סרנו- בשם Healing Back Pain. הכאבים שלה דמו למדי לשלי, ובאותה נקודה בזמן שמחתי על כל אופציה שתוכל לחסוך לי ניתוח. מתוך התקף שבו ברוב שעות היום הייתי מרותק למיטה בגלל כאבים חזקים, קראתי את הספר והתחלתי ליישם את הפעולות שהוא ממליץ עליהן, והשיפור לא אחר לבוא.

למעשה, את מה שאירע לאחר מכן אפשר לתאר כמעין 'נס רפואי קטן'-

לתדהמתי תוך כמה ימים הכאבים פחתו באופן דרמטי. יומיים בתוך קריאת הספר הכאבים שלי פחתו בערך ב-80% וזה למרות שכמעט ולא השתמשתי יותר במשככי כאבים כי הבנתי שהם רק מקלים עליי זמנית וחלקית. לאחר שבוע נוסף חזרתי בהדרגה לתפקוד כמעט נורמאלי, להפתעתי ולהפתעתה של אשתי וחבריי הקרובים שליוו אותי בחודשים הקשים האלו. 3 שבועות מקריאת הספר חזרתי לפעילות גופנית מתונה, שכללה ריצה והרמת סלי קניות מלאים כמעט בלי סימפטומים, ולאחר כחודש כבר הרמתי מזוודה במשקל 23 ק"ג בלי שמץ תחושת כאב. בהדרגה חזרתי לשחות ולהתאמן והרגשתי הלכה והשתפרה מיום ליום. לאחר חודשים ארוכים של ייאוש ותחושת אין מוצא, הרגשתי שמצאתי את הפתרון לו ייחלתי.

דבר אחד היה מעניין במיוחד- השיפור שחוויתי לא היה קשור לאף אחד מהטיפולים שעשיתי למעט קריאת הספר; מכיוון שבאותה תקופה הבנתי שהטיפולים שעשיתי עד אז אמנם עוזרים, אבל עוזרים רק זמנית ולא באמת פותרים את הבעיה- ולכן השהיתי את כולם. את טיפולי הפיזיותרפיה הפסקתי, מתוך החלטה אינטואיטיבית, ולמרבה שמחתי מאותו זמן לא נזקקתי להם עוד.

אז מה הסוד של ד"ר סרנו?

אחד הפחדים הגדולים ביותר של קורבנות הכאב הכרוני הוא מכאב שנגרם בשל נזק מבני. האמונה הרווחת כיום בקרב רופאים ומטופלים הוא שתמיד תישאר נקודת תורפה כלשהי בגב, ושהתקפי הכאב בוא יבואו גם בעתיד. העצה הרווחת היא לאמץ הרגלי שמירה על הגב, 'ללמוד לחיות עם זה' ולקוות לטוב. וכמו רבים מסובלי הגב גם אני מצאתי את עצמי רוכש מגוון רחב של תכשירים, מכשירים, ומנסה לאמץ את העצות שאמורות להועיל לגב, שבמקרה הזה הועילו רק זמנית.

ד"ר ג'ון סרנו, רופא מומחה לרפואת כאב שיקומית שעבד שנים רבות בניו-יורק ארה"ב, מציע הסבר פיזיולוגי אחר- הוא מסביר כיצד כאבי גב יכולים להיווצר לא על ידי נזק מבני קבוע כמו בלט או פריצת דיסק, צביטה או שחיקה, אלא על ידי תהליך פיזיולוגי הפיך לגמרי ושפיר של כאב. עבורי, כרופא שבדק אלפי אנשים עם כאבי גב וכעת מצא את עצמו בעמדת המטופל, הסבר זה היה כמשב רוח מרענן.

סקירת הספרות הרפואית בנושא של כאבי גב בהחלט מפתיעה- עד כה לא נמצאה שום עדות מדעית לכך שישנו קשר כלשהו בין שינויים מבניים לרמות של כאב. למעשה אצל כשליש מהאוכלוסייה ניתן למצוא כדבר שבשגרה בלטי או פריצות דיסק מבלי שיחוו שמץ של תחושת כאב. זו עובדה ידועה לכל רופא שפוגש אנשים שסובלים מתסמונות הכאב- פעמים רבות אין תואם בין תמונת המבנה הגופני בצילומים לבין עוצמות הכאב- אנשים שמגיעים עם תמונת עמוד שדרה שאמורה הייתה לחולל כאבים חיים את חייהם ללא שמץ קל של בעיה, ולעומתם אנשים שאצלם רואים שינויים זעירים במבנה עמוד השדרה מתלוננים עם כאבים, לעתים בלתי נסבלים ומשביתים.  

בראשית דרכו הרפואית תהה ד"ר סרנו מדוע כה רבים ממטופליו לא מחלימים מתסמונות הכאב, ומדוע הוא אינו מצליח לעזור לכה רבים מהם להבריא מצורת סבל נפוצה זו. לאחר שנים של התבוננות, טיפול ופיתוח תובנות לתוך עומק הנושא הוא הגיע להסבר שונה לסיבת הכאב, שאינו טמון בשינויים במבנה השלד.

כשהוא מתבסס על מחקרים שמצאו ירידה באספקת החמצן לרקמות בזמן כאב, האלטרנטיבה שהוא מציע היא שהכאב נוצר על ידי ירידה זמנית והפיכה באספקת החמצן לרקמות התומכות של הצוואר והגב והרגליים- שרירים, עצבים, וכלי דם. מבחינה גופנית זהו הסבר הגיוני לחלוטין- ירידה באספקת החמצן לרקמות תגרום להן להשתמש בסוכר ש'שריפתו' משחררת חומצת חלב- אחד הגורמים הידועים והשכיחים לכאב. היזכרו לרגע בשרירים הכואבים שלכם לאחר אימון גופני, האחראית לכאב היא לא אחרת מאשר חומצת החלב המופרשת בשריר בזמן פעילות גופנית מאומצת.  

השינוי הקטן לכאורה בתיאוריה כבר טומן בתוכו פוטנציאל פסיכולוגי משחרר לסובלים מכאבי גב כרוניים- הידיעה שסיבת הכאב אינה נובעת מקיומו של נזק קבוע במבנה, שתמיד יישאר ברמה כזו או אחרת, אלא משינויים פיזיולוגיים שפירים והפיכים לגמרי- יכולה כבר לשחרר הרבה מהמתח שמסתתר בתוך המחשבה ש'הנזק הוא לתמיד'.   

כמובן שיש שאלה נוספת שצריכה להישאל בנקודה הזו. אם אספקת החמצן לרקמות יורדת וגורמת לכאב, מה משפיע על זרימת החמצן המופחתת, ולמה היא יורדת מלכתחילה?  

לכך מציע ד"ר סרנו תיאוריה מעניינת, שקושרת בין תהליכים נפשיים יומיומיים לבין תסמונות הכאב.

  

האם רגשות גורמים לכאב?

בתיאורי המקרה של פרויד- שהיה רופא נוירולוג בהכשרתו- ניתן למצוא את התיאורים הראשונים של סימפטומים שקושרים בין גוף לנפש. פרויד טען שסימפטומים אלו קשורים להיסטריה, ונגרמים מקשר פסיכוסומטי ישיר. הוא תיאר ביומני המטופלים שלו את התסמינים ההיסטריים, וקשר אותם לסימפטומים של נימלול (תחושה שנמלים זוחלות על העור), שיתוק זמני של גפה, חולשה כללית ועוד. אחרי פרויד הגיעה שורה ארוכה של פסיכולוגים ורופאים שהתייחסו לתופעה הפסיכוסומטית ועמלו רבות כדי לאפיין ולתאר את קווי המתאר שלה ואת טווח השפעתה על הגוף האנושי. אך מגמה זו נשכחה אי שם באמצע המאה העשרים, לטובת צורת המחשבה הנפוצה יותר כיום כסיבה לכאבי גב- שהיא הסיבה המבנית.

ההסבר של ד"ר סרנו מעט שונה מכיוון שהוא מרחיב את טווח האנשים שמועדים לפתח תסמינים פסיכוסומטיים בימינו. למעשה הוא טוען שאנחנו נמצאים בעידן שבו תסמונות פסיכוסומטיות מגיעות ל'ממדי מגיפה'. יותר מזה, ד"ר סרנו טוען שהתסמונות הנפוצות הן דבר שעובר כמו וירוס בין תרבויות ואנשים, לפי הבעיה הפסיכוסומטית 'שבאופנה' בכל עשור. בשנות השמונים של המאה הקודמת למשל כיב פפטי (אולקוס) היה בעלייה דרמטית, ולאחר המצאת התרופות היעילות להכחדת החיידק הליקובקטר פילורי כמות האנשים שהתלוננו אצל הרופא פחתה משמעותית (לא בגלל שהם קיבלו טיפול, אלא לפני כן, כמות הסובלים מהבעיה פחתה). זה מכיוון שכיב פפטי גם היא מחלה פסיכוסומטית וברגע שנמצא לה טיפול יעיל היה צריך להחליף אותה, והיא הוחלפה במגיפת כאבי הגב שאנו עדים לה בימינו.  

בעידן הנוכחי שבו אנו נדרשים לספק תוצאות גבוהות בלוחות זמנים מלחיצים, הפרפקציוניזם והנטייה של רבים לרצות גורמת למועדות להדחקה רגשית, אפילו של רגשות יומיומיים של תסכול, כעס או אכזבה. נטייה זו להדחקה של רגשות גורמת לפי סרנו להצטברות של רגשות קשים בתת- המודע, וכשאלו נשארים לא מודעים ולא מטופלים הם יכולים לחולל בעזרת מנגנון מוחי מסוים תסמונות כרוניות של כאב. נוסיף על כך קבוצה נוספת של אנשים שמועדים ללקות בבעיות פסיכוסומטיות שהם מי שסבלו מטראומה קשה בילדותם, וקבוצה נוספת של אנשים היא למעשה אני ואתה- ההתמודדות עם חיי היומיום יכולה להיות לעתים קשה ומאתגרת, ולפרקים לחשוף אותנו לבעיות של גוף-נפש.  

נשאלת השאלה האם לתיאוריה מעניינת זו יש בסיס פיזיולוגי אפשרי.

ברמה העקרונית, קשר כזה אפשרי לגמרי; בין המערכת הרגשית למערכת העצבים ההיקפית קיים קשר הדוק- הסומק העולה על לחיינו ממבוכה או ידינו המתכסות זיעה בזמן לחץ הן שתי דוגמאות לכך. באופן דומה טריגרים רגשיים מודחקים עשויים לגרום בתיווכה של מערכת העצבים לכיווץ כלי דם וירידה באספקת החמצן לרקמות, ולכאב.  

הסבר זה הוא מעט 'טריקי' ומהווה מעין מלכוד 22 למטופלים שסובלים מכאבי גב כרוניים- כדי להבריא בעזרתו מהכאב צריך לפני הכל לקבל את התקפות הבסיסית שלו. לרבים מאוד קשה לקבל קשר גוף-נפש כזה, אולי בגלל הסטיגמה הכרוכה בבעיה גופנית שמקורה בעניינים שבנפש, ואולי בגלל שאנחנו עדיין חברה שלא מסתכלת על הדברים באופן הוליסטי ושלם- אנו בעיקר מתעניינים בגוף כהסבר למחלות, וכך גם הממסד הרפואי שמכיר בעיקר בהסברים מכאניסטיים, ופחות בדינאמיקה הרגשית שלנו כמקור לבעיות פיזיות. המוטו שעומד מאחורי זה הוא- קח תרופה ופתור את העניין, אבל אל תסתכל על הדינאמיקה של חייך הרגשיים כמקור אפשרי לבעיות שלך.

זה פספוס גדול בעיניי.

דמיינו לרגע את הסובל מכאבי הגב שמגיע לעבודה ומספר לבוס שיש לו בעיה רגשית שהוא מתקשה להתמודד איתה שמחוללת תסמונת של כאב פיזי, לעומת סובל הגב שמגיע עם אבחנה של פריצת או בלט דיסק- ברור לגמרי שבמקרה השני הלגיטימציה תהיה ברורה ורבה יותר. אך זה 'טריקי' מעוד סיבה: מכיוון שאם המקור הוא באמת רגשי, והאדם הסובל ימשיך לחפש פתרון בטיפולים שמכוונים לתיקון בעיה מבנית, הטיפולים יעזרו במקרה הטוב באופן חלקי בלבד. כל עוד הבעיה הרגשית תישאר בלתי מטופלת, ובלתי מאובחנת היא תמשיך לחולל את הכאב.

קל לנו לקבל זאת כאשר אנו מבינים למשל שאנטיביוטיקה לא מטפלת בשפעת, אבל האם ברור לנו באותה מידה שטיפולים פיזיים אינם הטיפול הנכון לבעיה פסיכוסומטית?

מידה של זהירות ואבחנה אחראית

חשוב לומר שאבחנה זו אינה מתאימה לכל הסובלים מתסמונות הכאב. אבחנת TMS- תסמונת כאב ממקור של מתח- היא אבחנה רפואית שנעשית על ידי רופא. לכאבי גב יש לעתים רחוקות סיבות רפואיות רציניות כמו גידול, שבר, דלקת פרקים ועוד, שחשוב לכלול באבחנה ולשלול את קיומן; רק לאחר שנשללו סיבות מסוכנות ורציניות לכאב אפשר לחשוב על אבחנה שפירה כמו TMS.

סיפורי ההחלמה מאנשים שקראו את הספר רבים ומרשימים, אך לא לכולם אבחנה כזו מתאימה. ד"ר סרנו ורופאים נוספים שעובדים בדרך זו אומרים שמניסיונם רק כ-10-15% מהאנשים יסכימו לקבל אבחנה שמצביעה על כאב ממקור רגשי, כפי שכבר ציינו.

כשאנו חושבים על כאב פסיכוסומטי הסטיגמה היא כאילו אמרנו שאין באמת כאב גופני, או כאילו ש'הכל בראש' ולכן חשוב לומר שאבחנה של כאב שמקורו רגשי לא אומרת שאין באמת כאב. להיפך, ההסבר המוצע כאן הוא הסבר פיזיולוגי לחלוטין שמכיר בכאב המוחשי בגוף- ההבדל היחיד בינו לבין כאב ממקור גופני הוא באבחון ובגישת הטיפול.

הפרופיל הפסיכולוגי של מי שמועדים ללקות בTMS  הוא לדברי ד"ר סרנו של אנשים שנוטים להיות מרצים ופרפקציוניסטים. אלו מאיתנו שלא אוהבים לריב, שאוהבים הרמוניה ושלום, שלא מבטאים כעס או רגשות בקלות כדי שכולם סביבם יהיו מרוצים הם 'אוכלוסיית הסיכון' לפתח תסמונות כאלו, וזה די ברור מדוע. כאשר אדם כל הזמן רוצה שכולם יהיו מרוצים, הרבה מהעולם הרגשי שלו חייב להיות מודחק. ביטוי רגשות חופשי יכול להוביל לסערה, לוויכוחים ולאי נעימות. לעמוד על שלך בהכרח יגרום למישהו אחר להרגיש ברמה מסוימת לא נעים, ואם הרצונות שלנו לא מבוטאים- הם נאגרים בפנים כרגשות לא מודעים. זו הדחקה, והדרך ממנה לפיתוח תסמונת פסיכוסומטית קצרה יחסית.  

מבחינת הטיפול אין המשמעות שמי שמאובחן עם TMS צריך לעבור טיפול פסיכולוגי, למעשה ברוב רובם של המקרים אין בכך כלל צורך. תסמונת TMS יכולה לנבוע מסיטואציות חיים שמאתגרות את כולנו: משבר כלכלי, מחלה או מוות של אדם אהוב, שינוי מאתגר בעבודה או במקום המגורים, גירושין ועוד- הן נסיבות נפוצות של חיים נורמליים לחלוטין.  כל התערערות של מבנה חיינו הבסיסי ביותר, כל מה שנותן לנו תחושת ביטחון, שלווה ורציפות בחיים, או תקופות של חוסר וודאות וערפל בחיינו הן נקודות שבהן אנו מועדים יותר ללקות בכאבים או בעיות ממקור רגשי או של מתח.

הבשורות הטובות הן שאפשרות ההחלמה מתסמונת זו מתחילה בזיהוי מקור הכאב כרגשי, ואת 'הטריק' שהמוח עושה כאשר הוא ממיר את המצוקה הרגשית שמודחקת מתחת לפני השטח בתסמונת הכאב.

כאשר תשומת הלב חוזרת אל המישור הרגשי וישנה הבנה של הרגש שחולל את הכאב, הכאב עצמו פוסק בהדרגה. למה? מכיוון שתסמונת פסיכוסומטית נובעת מרגשות לא מודעים, הכאב הרגשי ממיר את עצמו לכאב פיזי. זה כאילו שאותו כאב בדיוק שהיה אמור להיות מורגש ברמה הרגשית הפך לכאב פיזי. אך ברגע שאנו מפנים תשומת לב מודעת אל אותם רגשות לא מודעים אין עוד צורך בהמרה שלהם לכאב פיזי. אנו מתמודדים איתם ישירות ומפסיקים להדחיק, ואז הרגש יכול להיות מוכר, מובן, מוכל ולהירפא- ויחד עם ריפוי הרגש, הכאב הפיזי אינו נחוץ עוד כמנגנון הסטה או הימנעות.

לכך אין עדיין הסבר מדעי משכנע מספיק- מדוע במקרה של TMS הסטה של תשומת הלב למישור הרגשי משחררת מהכאב הפיזי. מדעני מוח בוחנים כיום את תפקידו של המוח ביצירת תסמונות כאב, ובתחום זה רב עדיין הנסתר על הנגלה- אך מה שברור הוא שעד כה רבבות רבות של סובלי גב מרחבי העולם נרפאו מכאבים כרוניים בדרך פשוטה ומפתיעה זו.

עבור חלק קטן מהסובלים מ TMS הבנת המנגנון בלבד לא תספיק, במיוחד כאשר הכאב עיקש יותר. עבורם טיפול פסיכולוגי ממוקד שיעזור לחשוף את מקור הקושי הרגשי יהיה מועיל, במיוחד כאשר המקור נמצא בטראומה כלשהי בעבר, אך לגבי הרוב לא יהיה בכך צורך כאמור.   

מניסיוני האישי אני יכול להוסיף עלך כך שכרופא, כאשר אני מדבר עם מטופליי, פעמים רבות בעומק התשאול הרפואי הם יודו שהתעורר בהם חשד שמקורה של בעיה גופנית כזו או אחרת הוא רגשי או נובע ממתח. לעתים אני אפילו מוסיף את השאלה לכמה אחוזים מהבעיה שלהם אחראית הרמה הרגשית, ובאופן מפליא רוב האנשים יודעים להעריך זאת במספר. ההכרה במקור הבעיה כרגשי היא בשורה טובה מאוד, מכיוון שהיא מהווה כבר כמחצית הדרך לריפוי, ומאפשרת את מה שכל טיפול נכון נשען עליו- אבחנה נכונה. ובהקשר זה של כאבי גב, אבחנת TMS  עשויה להיות הדרך לריפוי והיעלמות הכאב- במיוחד בעידן המודרני שבו עולמנו הרגשי אינו מהווה יותר מקור לבושה או מבוכה כבעבר.

זה גם בדיוק מה שקרה לי באופן אישי כאשר יישמתי זאת בחיי, ומה שיכול לקרות לרבים שמסתובבים עם כאבי גב כרוניים שאינם מוצאים מזור לבעייתם בדרכים אחרות. הודות ליישומה של שיטה פשוטה ומעשית זו לטיפול בכאבי הגב על ידי הכרה במתח או רגש כמקור הכאב, ומתן מענה ישיר לבעיה האמתית- אפשר להשתחרר מתסמונת הכאב ולחזור לחיים ללא מגבלה.  

*ספרו של ד"ר סרנו תורגם לעברית ושמו 'ריפוי הכאב הכרוני'; שם הספר באנגלית Healing Back pain

 *אבחנה של TMS- תסמונת כאב ממקור רגשי- יש לאבחן אצל רופא מוסמך בלבד. המידע במאמר זה הוא לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לבדיקה אצל רופא או המלצה לטיפול כלשהו. 

התמונה באדיבות Freedigitalphotos.net Stockimages